Denna text är direktöversatt till Israels ledare under denna artikel. Vi vill att ni idioter där borta ska kunna läsa om hur mycket vi hatar översitteri bland högerextremister.

הטקסט הזה תורגם ישירות למנהיגי ישראל תחת מאמר זה. אנחנו רוצים שאתם האידיוטים שם תבינו עד כמה אנחנו שונאים שחצנות של קיצונים ימניים.

Greta, Gaza och TikTok – När verkligheten blir content

Den 10 juni 2025 bordade israelisk militär yachten Madleen i internationellt vatten och omhändertog tolv aktivister, däribland Greta Thunberg. Enligt en rapport från Reuters deporterades hon dagen därpå, i enlighet med israeliska säkerhetsrutiner.

I ett kort videoklipp på TikTok beskrev Thunberg händelsen som att hon blivit ”kidnappad” av Israel. Enligt ABC News blev klippet snabbt viralt – inte för att det var sensationslystet, utan för att det effektivt blottlade det geopolitiska hyckleri som uppstår när en självutnämnd demokrati mobiliserar militärmakt mot ett fartyg lastat med humanitär symbolik och tonårig civilkurage.

Enligt en analys från Al Jazeera rättfärdigades agerandet med hänvisning till ”nationell säkerhet” – ett begrepp som här används lika slappt som en israelisk soldat viftar med sitt automatvapen. I realiteten rör det sig om statligt tvång riktat mot civilsamhällets sista försök till värdighet.

Att detta dessutom skedde på internationellt vatten innebär att Israel, i god imperieanda, pissade rakt ner i hela Genèvekonventionens grundtext. Det är inte bara begripligt att Greta använde ordet ”kidnappad”. Det är semantiskt blygsamt. När en stat som vill bli betraktad som civiliserad kapar en humanitär seglats med vapenmakt i ett juridiskt gränslöst ingenmansland – då är det inte längre rättssäkert. Det är statssanktionerad piratverksamhet i slips och hjälm. Det är inte bara ett moraliskt haveri. Det är ett internationellt ruttet jävla skämt.

Greta kastar sig inte in i något – det är Lamotte som är förbannat obildbar

Greta Thunbergs engagemang i såväl klimatfrågan som Mellanösternkonflikten är varken nytt eller särskilt kontroversiellt – åtminstone inte för den som har följt hennes arbete med någon form av intellektuell ärlighet. Att hennes insatser reduceras till ett ”TikTok-fenomen” säger mer om samtidskritikernas (hej Jocke, din jävla idiot!) analoga stagnation än om henne själv. Men det är klart, när någon uppvisar konsekvent civilkurage utan att fakturera via Swish eller ställa sig bakom ett sponsorflaggat podium, då blir det kortslutning i huvudet på Lamotte. För honom är solidaritet en valuta, inte en princip. Samtidigt, när miljontals unga matas med ett narrativ där en svensk klimatikon utmålas som krigsfånge, måste vuxna kliva in och förklara skillnaden mellan en Netflix-vänlig storyline och realpolitik. Alltså rent krasst, för klara för dom hur stor idiot Joakim Lamotte är och att man precis som med Andrew Tate skall passa sig jävligt noga för hans propagandasvammel.

TikTok belönar drama. Samma sekund som Greta spelade in sin SOS-video förvandlades hela Gaza-konflikten till content. Plattformens unga publik sväljer det hon säger, frågar sällan efter fotnoter eller kontext.

Den trögtänkta Swish-journazisten förfasar sig över propaganda samtidigt som han dagligen levererar en destillerad soppa av ideologisk affekt – systematiskt utformad för att reta gallfeber på den kulturkrigande klickmobben och få bekräftelse från kommentarsfältens fossiliserade patriarker. Hans tal om ”samtal med barn” låter i bästa fall som ett semantiskt luftslott, i värsta fall som en fars i tre akter. I själva verket borde han föra ett djupt, gärna återkommande, samtal med sin egen inre demagog – den där autoritära skuggan som viskar att varje tonåring med civilkurage utgör ett existentiellt hot och att varje pappskylt är början på en revolution han inte förstår men ändå fruktar.

Hycklarnas konung har talat

Det ”hyckleri” han skär tänder över? Det kommer från hans egen spegelbild. Greta protesterar mot krigsbrott och miljöbrott, han grinar för att hon inte använde en roddbåt. Hon får flyg hem efter att ha gripits? Kanske får vi höra nästa gång han hamnar i någon byhåla och tar elbil till flygplatsen för att klippa nån live med ännu en kränkt snickare – eller varför inte en luftballongsresenär som flyger hem med bajs i korgen?

Men det verkligt allvarliga är hur han trivialiserar den samhällsaktivism som unga försöker bedriva med genuin övertygelse. Han raljerar över deras engagemang med en retorik så inställsam och manipulativ att till och med Jimmie Åkesson skulle kunna passera som diplomat i kontrast. Han yrar om ”narrativ” och ”verklighet” som om han vore någon slags epistemologisk vägvisare, men i praktiken fungerar han som förstärkare åt den mest unkna formen av högerextrem desinformation som förklätt sig till folkbildning.

Men Joakim har faktiskt rätt i en sak

VA?!

Ja. Samtalet måste tas. Och det kanske är det enda som han kommer ha rätt i också.

Men det får närmast tragikomiska drag när det påpekas av en man vars retorik har samma nyansdjup som ett Twitterbråk på amfetamin. Hans ton är så emotionellt instabil att TikTok framstår som ett filosofiseminarium i jämförelse. Vad värre är: hans döttrar tvingas växa upp i ett hem där varje temporär flödeshöjning förvandlas till en rubrik, varje åsikt till ett affektdrivet manifest. Indignation är inte längre ett undantag för dem, utan familjens internt institutionaliserade affärsmodell.

Föräldrar bör absolut prata med sina barn. Om vad? Jo, om varför man aldrig ska ge makt till extremister. Varför man inte ska lita på män som står och gormar om ”sanning” samtidigt som de försvarar kolonialism, förnedring och censur. Och att man inte ska tro på en enda jävel som bygger sin karriär på att hacka på unga kvinnor som faktiskt gör något.

Tre konkreta steg:

1. Titta på originalkällor tillsammans, inte bara TikTok-klipp.
2. Förklara vad som faktiskt hände när Madleen bordades. (AP News)
3. Prata om varför ”kidnappad” och ”gisslan” sprids snabbare än ”deporterad enligt paragraf X”.

Det är så man vaccinerar barn mot propaganda och Joakim Lamotte – från klimatikoner och såna där jävla krönikörer. Det är synd om Lamottes döttrar. Inte för att de såg Greta på TikTok. Utan för att deras farsa är så rädd för en jävla pappskylt att han måste skriva en hel artikel om det.

Jesus för i helvete. Väx upp, Lamotte.

Alla agerade – utom Sverige, som hade Lamotte

Frankrikes president kallade Israels agerande ”oacceptabelt” och krävde en officiell förklaring i ett tydligt diplomatiskt uttalande, rapporterat av Le Monde. Spaniens utrikesminister José Manuel Albares pressade ännu hårdare – i ett officiellt krav riktat mot EU betonade han att det rör sig om ”våld mot civila i strid med internationell rätt”, enligt El País.

Sverige?

Sveriges officiella linje var att Greta Thunberg får skylla sig själv. Vår utrikesminister lyckades med konststycket att inte bara ursäkta ett brott mot folkrätten, utan också simultant kritisera en svensk civilist – som om hennes existens var det egentliga problemet. Medan Macron och Albares höjde rösten mot Israels flagranta folkrättsbrott, reste Sverige sin retoriska vit flagg och mumlade fram något om ”egen tolkning”. Som om Genèvekonventionen var ett horoskop, eftersom dvärgen och Israel egentligen står på samma sida.

Men detta visar också på exakt vad som händer när ett land röstar fram högerextrema krafter som sedan opererar sin regeringschef som en ventrikelstyrd spratteldocka i dvärgformat. Kristersson är inte ledare, han är en scenrekvisita för krafter som aldrig skulle klara en enda FN-debatt utan att skrika ”nationell suveränitet” som ett kodord för maktmissbruk och förnekelse. Sverige styrs inte – det tråcklas, bakifrån, av de mest reaktionära händerna i svensk politisk historia. Ironiskt nog sker detta genom en statsminister med fler moraliska skrapmärken än en gammal lobbyistkavaj – vars tidigare snedsteg nu fått nytt liv under statsrådets fana.

Det är här Lamotte glider in. Som en nationalistisk räddningsflotte i det moraliska lågtryck vi kallar Sverige. En man redo att berätta för sina barn att civil olydnad är värre än militärt övervåld, och att internationell rätt mest är en grej för vänsterfolk med lågt blodtryck. Det är inte bara patetiskt. Det är parodiskt. Satirens våta dröm.

Och ändå verklighet.

---

Welcome Israel! Now you’re going to hear one hell of a story

גרטה, עזה וטיקטוק – כשהמציאות הופכת לתוכן

ב-10 ביוני 2025, עלו חיילי צה”ל על היאכטה מדלין במים בינלאומיים ועצרו שנים-עשר פעילים, ביניהם גרטה טונברג. לפי דיווח של רויטרס, היא גורשה ביום שלמחרת, בהתאם לנוהלי הביטחון של ישראל.

בסרטון קצר בטיקטוק תיארה טונברג את האירוע כ”חטיפה” על ידי ישראל. לפי ABC News הסרטון הפך ויראלי במהירות – לא בגלל שהסרטון היה פרובוקטיבי, אלא מפני שהוא חשף ביעילות את הצביעות הגיאופוליטית שמתעוררת כשמדינה שמגדירה את עצמה כדמוקרטיה שולחת כוח צבאי נגד ספינה עמוסת סמלים הומניטריים ואומץ אזרחי של נערה.

על פי ניתוח של אל-ג’זירה, הפעולה הוצדקה בשם ”ביטחון לאומי” – מונח שנעשה בו שימוש מרושל כמו חייל ישראלי שמנופף ברובה אוטומטי. למעשה, מדובר בכפייה מדינתית המכוונת כלפי הניסיונות האחרונים של החברה האזרחית לשמור על כבודה.

העובדה שזה התרחש במים בינלאומיים מצביעה על כך שישראל, ברוח אימפריאלית טובה, ירקה ישירות על נוסח היסוד של אמנת ז’נבה. לא רק שזה מובן שגרטה השתמשה במונח ”חטופה” – זה אפילו מונח מתון מדי. כשמדינה שרוצה להיחשב מתורבתת משתלטת בכוח נשק על משט הומניטרי באזור חסר סמכות חוקית – כבר אין כאן שלטון חוק. זו פיראטיות ממלכתית עם עניבה וקסדה. זה לא רק כישלון מוסרי. זו בדיחה בינלאומית מסריחה מהיסוד.

גרטה לא קופצת לשום דבר – זה למוטה שהוא כועס ולא מסוגל להשתנות

המעורבות של גרטה טונברג הן בנושא האקלים והן בסכסוך במזרח התיכון אינה חדשה ואינה שנויה במחלוקת – לפחות לא למי שעוקב אחרי פעילותה בכנות אינטלקטואלית כלשהי. העובדה שמצמצמים את מעשיה ל”תופעת טיקטוק” אומרת יותר על הקיפאון האנלוגי של מבקרי התקופה (היי יוקי, אידיוט מסריח!) מאשר עליה. אבל כמובן, כשמישהו מפגין אומץ אזרחי עקבי מבלי לשלוח קבלות דרך סוויש או לעמוד מאחורי פודיום ממותג, זה גורם לקצר במוח של למוטה. מבחינתו, סולידריות היא מטבע, לא עיקרון.

במקביל, כשמיליוני צעירים נחשפים לנרטיב שבו סמל אקלים שוודי מוצג כשבויה, המבוגרים צריכים להתערב ולהסביר את ההבדל בין תסריט שיווקי של נטפליקס לריאל-פוליטיק. כלומר, להסביר להם בצורה בוטה עד כמה יואקים למוטה הוא אידיוט מוחלט, ושכמו עם אנדרו טייט – צריך להיזהר בצורה קיצונית מהשקרים שלו.

טיקטוק מתגמל דרמה. ברגע שגרטה הקליטה את סרטון ה-SOS שלה, כל הסכסוך בעזה הפך לתוכן. הקהל הצעיר של הפלטפורמה בולע את דבריה, מבלי לשאול על הערות שוליים או הקשר.

”העיתונרליסט הסווישי” האיטי מתמלא זעם על תעמולה, בעודו עצמו מייצר מדי יום תבשיל אידיאולוגי מרוכז של רגשות – מתוכנן בקפידה להטריף את מאפיית לוחמי התרבות ולהשיג אישור מהפטריארכים המאובנים של תגובות הפייסבוק. הדיבורים שלו על ”שיחה עם ילדים” נשמעים במקרה הטוב כמו טירה לשונית באוויר, ובמקרה הרע – כמו פארסה בשלוש מערכות. למעשה, הוא צריך לנהל שיחה עמוקה, ורצוי קבועה, עם הדמגוג הפנימי שלו – הצל הכוחני הזה שלוחש לו שכל נערה עם אומץ אזרחי מהווה איום קיומי, וכל שלט מקרטון הוא תחילתה של מהפכה שהוא לא מבין אבל בכל זאת מפחד ממנה.

מלך הצבועים דיבר

ה”צביעות” שהוא חורק עליה שיניים? זו מגיעה מהשתקפותו במראה. גרטה מוחה נגד פשעי מלחמה ופשעים סביבתיים, והוא בוכה על זה שהיא לא השתמשה בסירת משוטים. היא טסה הביתה אחרי שנעצרה? אולי בפעם הבאה נשמע איך הוא עצמו מגיע לאיזה חור נידח ונוסע ברכב חשמלי לשדה התעופה כדי לשדר לייב עם עוד נגר נעלב – או למה לא, עם נוסע בכדור פורח שטס הביתה עם צואה בסל?

אבל הבעיה האמיתית היא איך הוא הופך לפארסה את האקטיביזם החברתי שהצעירים מנסים לקדם באמונה כנה. הוא מתנשא מעל המחויבות שלהם ברטוריקה כל כך מתחנפת ומניפולטיבית, עד שאפילו ג’ימי אוקסון יכול להיתפס כדיפלומט לעומתו. הוא מקשקש על ”נרטיבים” ו”מציאות” כאילו שהוא איזה מדריך אפיסטמולוגי, אבל בפועל הוא רק מגביר את הצורה המסריחה ביותר של דיסאינפורמציה קיצונית מימין בתחפושת של חינוך עממי.

אבל יואכים בעצם צודק במשהו אחד

מה?!

כן. צריך לקיים את השיחה הזאת. ואולי זו תהיה הפעם היחידה שבה הוא גם צודק במשהו.

אבל זה מקבל גוון כמעט טרגי-קומי כשההצבעה על כך מגיעה מגבר שרטוריקתו עמוקה כמו מריבה בטוויטר על אמפטמין. הטון שלו כל כך לא יציב רגשית שטיקטוק נראה כמו סמינר פילוסופי לעומתו. גרוע מכך – בנותיו נאלצות לגדול בבית שבו כל עלייה זמנית בזרם ההורמונים הופכת לכותרת, כל דעה למניפסט טעון רגשית. הזעם כבר לא יוצא מן הכלל אלא הפך למודל העסקי הממוסד של המשפחה.

הורים בהחלט צריכים לדבר עם ילדיהם. על מה? על למה אסור לתת כוח לקיצונים. למה לא סומכים על גברים שצורחים על ”אמת” בזמן שהם מגנים על קולוניאליזם, השפלה וצנזורה. ולמה לא מאמינים לאף מניאק שבונה קריירה על תקיפת צעירות אמיצות שבאמת עושות משהו.

שלושה צעדים קונקרטיים:

1. לצפות יחד במקורות המקוריים, לא רק בקליפים בטיקטוק.
2. להסביר מה באמת קרה כשמדלין הועלתה בכוח. (AP News)
3. לדבר על למה ”נחטפה” ו”בת ערובה” מופצים מהר יותר מ”גורשה לפי סעיף X”.

ככה מחסנים ילדים נגד תעמולה ונגד יואכים למוטה – גם מאייקונים של אקלים וגם מהחרא הזה של טורי דעה. חבל על הבנות של למוטה. לא כי הן ראו את גרטה בטיקטוק. אלא כי אבא שלהן כל כך מפחד משלט מקרטון שהוא מרגיש צורך לכתוב על זה כתבה שלמה.

ישו, לעזאזל. תתבגר כבר, למוטה.

כולם פעלו – חוץ משוודיה, שהייתה לה רק את למוטה

נשיא צרפת כינה את פעולת ישראל ”בלתי מתקבלת על הדעת” ודרש הסבר רשמי בהצהרה דיפלומטית ברורה, כפי שדווח ב-לה מונד. שר החוץ של ספרד, חוסה מנואל אלברס, היה אפילו נחרץ יותר – בדרישה רשמית מטעם האיחוד האירופי הדגיש שמדובר ב”אלימות נגד אזרחים בניגוד למשפט הבינלאומי”, על פי אל פאיס.

שוודיה?

הקו הרשמי של שוודיה היה שגרטה טונברג יכולה להאשים את עצמה. שרת החוץ שלנו הצליחה במהלך מרהיב לא רק להצדיק פשע נגד המשפט הבינלאומי, אלא גם בו זמנית לבקר אזרחית שוודית – כאילו שהבעיה האמיתית היא עצם קיומה. בעוד מקרון ואלברס הגבירו את קולם נגד ההפרה הבוטה של החוק הבינלאומי מצד ישראל, שוודיה הרימה דגל לבן רטורי ומלמלה משהו על ”פרשנות אישית”. כאילו שאמנת ז’נבה היא הורוסקופ, כי הגמד וישראל בעצם באותו צד.

אבל זה גם מדגיש בדיוק מה שקורה כשמדינה מצביעה עבור כוחות ימין קיצוני, שמפעילים את ראש ממשלתם כמו בובת תיאטרון מונעת מהקיבה, בפורמט גמדי. קריסטרסון איננו מנהיג, הוא אביזר במה עבור כוחות שמעולם לא היו שורדים אפילו דיון אחד באו”ם בלי לצרוח ”ריבונות לאומית” – קוד למניפולציה של כוח והכחשה. שבדיה לא מנוהלת – היא נתפרת מאחור, בידי הידיים הריאקציונריות ביותר בתולדות הפוליטיקה השבדית. באופן אירוני, כל זה קורה תחת ראש ממשלה עם יותר שריטות מוסריות מז’קט לוביסטים ישן – מעידות העבר שלו מקבלות עכשיו חיים חדשים תחת דגל הממשלה.

ופה נכנס למוטה. כמו סירת הצלה לאומנית בסערה המוסרית שקוראים לה שבדיה. גבר שמוכן להסביר לילדיו שאי-ציות אזרחי גרוע מהפגזות צבאיות, ושהמשפט הבינלאומי זה משהו לשמאלנים עם לחץ דם נמוך. זה לא רק עלוב. זה פארודיה. החלום הרטוב של הסאטירה.

ובכל זאת – מציאות.